בכל פעם שתלמידים אקסטרניים מתחילים ללמוד אצלי, אחרי שהם מגלים שמערכת החינוך הממלכתית לא מתאימה להם, אני רואה את החשש בעיניהם ובעיני הוריהם. כאילו היציאה "מהמערכת" היא סכנה גדולה לעתיד של הילד/ה.
למען האמת, לדעתי, ההיפך הוא הנכון. ואני לא היחידה.
מערכת החינוך בישראל ולמעשה בחלק גדול מהעולם, לא בנויה למאה ה-21. בספר החדש של ד"ר אייל דורון, הוא מציין בפירוש ש"לפי הערכות של גופי מחקר מובילים בעולם כמעט שבעה מתוך עשרה תלמידים עתידים להתפרנס ממקצוע שעדיין לא קיים". הסיכוי להתפרנס בכבוד, הוא אומר, תלוי ביכולת לחשוב באופן יצירתי ויזמי.
אז אני שואלת: איך הילדים שלכם חושבים באופן יצירתי בתיכון? חוץ מאשר לחשוב איך להבריז בלי שיעלו עליהם…
"המסגרת" הבית ספרית כוללת בעיקר למידה טכנית מבוססת כללים וחוקים. תלמידים נדרשים להכין שיעורי בית, למשל, למרות שבפועל עשרות מחקרים מראים שהם לא יעילים ורק מקשים על המשפחה כולה (ושירימו ידיים ההורים שיושבים בכל ערב לברר ולעזור בשיעורי הבית).
בעיני, למידה היא משהו אחר לגמרי. המערכת לא בנויה ברמה הטכנית לדרך הזו ולכן היא ממשיכה במסלול השגוי.
למידה, לדעתי, חייבת להיות מותאמת אישית, מרגשת, מצחיקה. היא צריכה להיות גמישה מספיק כדי לעצור באמצע ולאפשר דיון על אסוציאציה שתחזק את הזיכרון בנושא כולו.
למידה היא לא ישיבה פסיבית על כסא 6-8 שעות מול סמכות כלשהי, שבד"כ מאיימת במדידה או ענישה. בינינו? ככה עובדת מערכת החינוך הישראלית.
מי שבכל זאת מצטיינים הם מי שזוכים למנטורים שעוזרים לו לגלות את היכולות שלהם. שמלווים אותם בלי מגבלות של צלצול או רשימת הספק.
כמות השעות שהילדים שלנו מבזבזים בבתי הספר הקונבנציונליים היא אינסופית. מבזבזים, כן. לראיה, הביטו כמה שיעורים פרטיים ילדים לוקחים בכל שבוע. לא רק תלמידים מתקשים. כמעט כולם. אחרי כל השעות בביה"ס, הם הולכים להכין מטלה, או לשנן לבוחן, לומדים בעל פה משהו, מבלי להבין את ההקשר הרחב.
אני האחרונה שתתעלם מציונים. עיינו ערך מאה-התחלה. אני רוצה מאיות. הצטיינות. אבל עיקר העבודה שלי הוא לא הפיכה של התלמידים לרובוטים, אלא להיפך. לתת כלים יצירתיים, להקשיב להם, לגעת בנושאים שאולי לא הכירו ולאפשר פיתוח של תחומי עניין חדשים.
זו הסיבה שאורן כבר הולכת לבד להרצאות בנושאי מגדר ואמנות, אפילו שהתיכון והבגרות כבר מאחוריה. זו הסיבה שקרן יודעת שהיא יכולה לזרום עם התשוקה שלה בפסיכולוגיה ולהכיר מחקרים שבכלל לא כתובים בתכנית הלימודים. פשוט כי זה מעניין אותן. ואותם.
מהחוויות האלה, הילדים שלנו בונים ביטחון עצמי, הם מחזקים את היכולות שלהם, את החוזקות וכמובן מגבשים אומץ לבחור לא להיות "אחד מהמערכת", אלא אחד שמצליח. מצליח בהישגים ובעיקר מצליח להיות מאושר.
אז די.
#אז_מה_אם_אמרו_לך#אז_מה_אם_אמרו_לך שחשובה המסגרת.
לא בכל מחיר. לא בעיוורון.
