אז מה אם אמרו לכם...?!
הורים, זה בשבילכם:
אז אמרו לכם שהילד שלכם לא טוב במקצועות רבי מלל
אין יום שאני לא שומעת את המשפט הזה.
האויב הכי גדול של ההצלחה של הילדים שלכם היא מה שאתם מגדירים כשרון והמשקל שאתם מייחסים לו בכל מה שקשור להצלחה שלהם.
אז אמרו לכם שציונים זה לא הכל
אבל הם סמן לכל כך הרבה ויתורים אחרים שאנחנו מלמדים את הילדים שלנו לעשות בחיים שלהם…
אז אמרו לכם לסמוך על המערכת
ועשיתם אבחון, אבל הציונים של הילד לא השתפרו. כן, האבחון מזהה בעיות, אבל צריך ללמד את הילד שלכם להתגבר על הקשיים, לממש חוזקות ולהצליח באמת. לא להתהדר בתיוג מחליש. גם בעלי לקויות מצטיינים, אם מלווים אותם נכון.
אז אמרו לכם שציונים מלחיצים את הילד
מה המסר שאתם מעבירים לילד שלכם כשאתם חוסכים ממנו לכאורה את האכזבות והכאב? ההמנעות הזו יוצרת לו חור בנשמה, כי הילד שלכם מבין שאפילו ההורים שלו מסכימים שהוא לא מסוגל, שויתרו עליו…
אז אמרו לכם שזכאות לבגרות היא היעד
המדד של משרד החינוך הוא אחיזת עיניים. בפועל, אין מה לעשות עם זכאות לבגרות. גם לא עם ממוצע של 70. אחרי הצבא הם יצטרכו לשפר הכל לפחות ל85.
אז אמרו לכם שהילדה שלכם לקויה ובשבילה 70 זה יפה מאוד
אם היו אומרים לכם בגיל שלוש שהוא לא מסוגל, הייתם מתייחסים לזה כאקסיומה? למה בגיל 16 זה מתקבל אוטומטית? מתי ויתרת על מימוש הפוטנציאל של הילד שלך? ולמה?
אז אמרו לכם שהוא לא מתאמץ
לפי מה? לפי 3 השעות השבועיות שהמורה המקצועי יושב איתו בכיתה עם 40 ילדים ומזגן לא תקין?
אז אמרו לכם לא להלחיץ את הילד
ממתי להציב לילד יעד ולומר לו שמאמינים בו ובדרך נחשב משהו שלילי?
אז אמרו לכם שהילד שלכם מפונק
מי קבע? עד כמה המורה הזה מכיר את הילד שלכם? יודע כמה הוא מוטרד? מה החוזקות שלו? מה האופי שלו?
אם הדברים האלה נשמעים לכם יותר מדי מוכרים, אל תחכו
- אפשר לשנות את המצב עכשיו, ולא בעוד שנים.
- גם אם הילד/ה שלכם בעלי לקויות וקשיים, הם יכולים להצטיין.
- תפסיקו להאשים אותם, או את עצמכם... יש דרך אחרת.